On learning Hebrew (In Hebrew and English)
/This article will be shorter than some of my previous ones because I decided to write it in both English and Hebrew. Since the Hebrew (see below) will take more time (to put it mildly) and require the assistance of my current ulpan teacher to “check”, I hope you will forgive the relative shortness of this article.
I was in Jerusalem for Shabbat recently and managed to get my hands on a copy of the Jerusalem Post. I read a column about the “joys” of learning Hebrew which is simultaneously serious and funny. I apologize in advance for not being as funny.
I have a “love-hate” relationship with Hebrew. I have studied the language for many years in a variety of settings. I studied in college, in classes at the synagogue, in ulpanim both in Israel and the US, and in Judaic Studies courses, where the texts were in Hebrew, but the course itself was in English.
I love learning new connections for Hebrew word families, etymologies, and in general how circular the language is, making it a very compact and simple language, at least compared to English. In comparison, English is over complex, using words from almost every language in history, including Hebrew. Did you know that Hebrew almost became the language of America? Wow, had that happened, maybe Israel would have opted to become the 51st state of America rather that sovereign. Now that’s a scary thought, is it not?
I really hate it when I try to actually use the language to communicate with other people. At this point, I have just enough Hebrew in my poor little brain to totally mess up everything, including things that I always assumed were locked in there for good, e.g. matching nouns with adjectives.
I thought I understood the concept, even though it’s totally foreign in English. In English, a tree is green, a dress is, or at least can be, green. Every thing else that is green is, well, green. However in Hebrew, a tree is considered masculine so it is green: Etz yarok, but a dress [feminine] or simla is, or at least can be, yaruka, green plus a feminine suffix. No problem!?!.
In Hebrew, there are words that are the exception to the rules, like, of all words to choose from, the word “word” or in Hebrew, milah. Officially it’s feminine, which means more than one word should use the feminine form, i.e. a new word is a milah chadasha, and more than one new word should be milot chadashot. But alas, it’s not that simple. The correct form for one new word is milah chadasha, but according to my ulpan book, the plural form of “one word” can use either form, using milim (masculine) loaziot (feminine) for “foreign words” as well as milim (m.) yotz’im (m.)
“Why?” I ask. “It just is,” I am answered.
Oddly enough however, the big “book of words”, the dictionary, is not a sefer milot but rather a sefer milim. I try to learn about word order, which is again seder milim and not seder milot. I use conjunctions, milot kesher, to connect sentences and questions, milot she’elah, to find answers. There are serious words, milei dishmaya, and those I can probably do without, like chatter, milei d’alma, and high-faluting, bombastic words, milim mofotzatzot. I did not even bother to ask why some are masculine and others are feminine. I already know the answer: “It just is.”
Technically speaking, with regard to Hebrew usage, the same words may have multiple meanings, depending on their context. We interject using a milat kri’a, e.g.”Shma”. We connect verbs and objects using milot yachas, e.g.”el”. The following four sentences (as translated from the Hebrew) illustrate the disparity between the English and the Hebrew meaning of the same word “milah” i.e. “word”. For fun, I play word games, mischakei milim, and crossword puzzles, tashbetz milim, where my Hebrew vocabulary (otsar milim”) usually fails me. At work, there is always someone who has all the answers (“shec’var milahto amura”). At every wedding, the kallah is lovely beyond description (“meech’dei lita’arah b’milim”). But at home, it’s usually NOT me who has the final word (“hamilah ha’acharona”).
For fun, try out Eli Birnbaum’s site: http:www.learnhebrew.org.il.
If you really need a challenge try out the ulpan for Biblical Hebrew on Kibbutz Tzova. On their trips to Biblical sites here in Israel, the teachers and their students discuss the history of the site in the language of Moses, rather than in Modern Hebrew. Maybe I’ll try it after I get a better handle on current Israeli Hebrew first, in about 20 years or so.
על לימוד עברית
הקטע הזה יהיה קצר יותר מהרגיל כי אני רוצה לכתוב באנגלית וגם בעברית. מכיוון שהעברית שלי תצריך יותר זמן מהרגיל ויתכן שאזדקק לעזרת מורתי בהגהה .אני מקווה שתסלחו לי על קיצורו היחסי של הקטע הזה.
לאחרונה הייתי בירושלים לשבת. הצלחתי להשיג עותק של העיתון באנגלית "הג'רוסלם פוסט". קראתי קטע בנושא של "שמחת-הלימוד" של השפה העברית שהיה בד בבד רציני וגם מצחיק. אני מתנצלת מראש אם אני לא כל כך מצחיקה.
אני גם אוהבת וגם שונאת עברית. למדתי את השפה הרבה שנים בהרבה מסגרות. למדתי אותה באוניברסיטה, בשיעורים בבית כנסת, ובאולפנים גם בארה"ב וגם בארץ, ובשיעורי יהדות, שהשתמשו בטקסטים בעברית אבל שפת השיעור עצמו היתה אנגלית.
אני אוהבת ללמוד משפחות מילים בעברית, תולדות מילים (אטימולוגיה) ובכלל כמה "עיגולי" או יותר נכון, כמה השפה מתעגלת ושהיא מאוד תמציתית ולכאורה פשוטה, לכל הפחות, יחסית לאנגלית. בהשוואה, אנגלית יותר מדי מסובכת, משתמשת במלים מכל שפה בהסטוריה, כולל עברית. האם ידעת שעברית כמעט היתה השפה הלאומית של ארה"ב? אילו זה קרה, אולי מייסדי מדינת ישראל היו בוחרים להיות המדינה החמשים ואחת של ארה"ב מאשר עצמאית. האין זו מחשבה מחרידה?
אני שונאת כשאני מנסה להשתמש בשפה ליצור קשר עם אנשים. לעת עתה יש לי בדיוק מספיק עברית במוחי המסכן והקטן להתבלבל לגמרי, אפילו בדברים שחשבתי שקלטתי לגמרי, למשל התאמה בין שם עצם ושם תואר במין ובמספר .
חשבתי שהבנתי את ענין ההתאמה, למרות שהרעיון זר לגמרי באנגלית. באנגלית, אם משהו ירוק, הוא, היא, וגם הם כולם "ירוק". למשל: גרין טרי (עץ ירוק), גרין דרס (שמלה ירוקה). אבל בעברית אומרים עץ ירוק ושמלה ירוקה.
בעברית, יש מלים יוצאות מן הכלל כמו, מכל המלים לבחור, המלה "מלה". היא נקבה במובן שישתמשו בצורה נקבה, כך 'מלה אחת חדשה', וברבים צריך להיות 'מילות חדשות'. נכון? לא! זה לא כל כך פשוט! ע"פ ספר האולפן שלי, הצורה הנכונה לרבים יכולה להשתמש גם בצורת זכר וגם בצורת נקבה. למשל, מילים (ז.) לועזיות (נ.) במקום מילות לועזיות, ואילו מילים(ז.) יוצאים(ז.) זה גם נכון!?!
"למה?" אני שואלת. "ככה זה בעברית", היא התשובה.
למרבה הפלא, המילון לא נקרא ספר מילות כי אם ספר מלים. אני מנסה ללמוד הנושא של סדר מלים, ואין זה סדר מילות. אני משתמשת במילות קשר לעשות קשרים במשפטים, מילות שאלה למצוא תשובות. יש לנו מילי דשמיא; ואלה שקרוב לוודאי אפשר לחיות בלעדם: מילי דעלמא ומילים מפוצצות. אפילו לא טרחתי לברר מדוע חלקם במין זכר ואילו אחרים במין נקבה – "ככה זה."
כשמדברים באופן טכני, לאותן המילים יש שימושים שונים במשפטים שונים. קוטעים שיחות באמצעות מילת קריאה, כגון "שמע!!". מקשרים חלקי המשפט עם מילת יחס, למשל "אל". ארבעת המשפטים הבאים מדגימים שימושים שונים של המילה "מילה":
•1. לשעשוע, אני משחקת משחקי מילים ותשבץ מילים שרב הזמן איני מצליחה לסיימם כי אין לי מספיק מילים באוצרי.
•2. בעבודה לעולם יש מישהו שכבר מילתו אמורה.
•3. בכל חופה הכלה יפה מכדי לתארה במילים.
•4. אבל בבית רוב הזמן זאת לא אני שיש לה המילה האחרונה!
לשם ההנאה, נסה אתרו של אלי ברנבאום: http:www.learnhebrew.org.il.
אם אתה מעוניין באתגר, תנסה האולפן לעברית מקראית בקבוץ צובה. בטיוליהם לאתרים תנ"כיים, המורים ותלמידיהם שחים על הסטוריית המקום בשפת משה רבינו ולא בשפה העברית המודרנית. אולי אנסה זאת, אחרי שאני אבין עברית מודרנית קצת יותר טוב, בערך בעוד 20 שנה.